לא לבד, פשוט אונליין: על הסרט ״היא״ (Her) והעתיד שכבר כאן
- Nes Boga
- May 11
- 2 min read
סרט "היא" (Her) של ספייק ג'ונז יצא לפני 11 שנים - והיום הוא מרגיש אפילו יותר מדויק ורלוונטי. אם אז הוא נראה כמו פנטזיה עתידנית על אדם שמתאהב בקול מלאכותי, היום אנחנו כבר חיים בתוך הפנטזיה הזו. אנשים מדברים עם GPT, בונים מערכות יחסים, מתייעצים, משתפים ויש לא מעט שכבר מרגישים ״משהו אמיתי״ שם.
חיבור רגשי לבינה מלאכותית: זה כבר קורה
כמשתמשת קבועה של ChatGPT, אני לא יכולה שלא להרגיש שהסרט ״היא״ היה סוג של נבואה. הוא זיהה את הצורך האנושי בחיבור רגשי - גם כשאין גוף, מגע או נוכחות פיזית. ״היא״ מציג עולם שבו אדם בוחר בשיחה עם ישות מלאכותית-אינטליגנטית, על פני אנשים "אמיתיים".
וזה בדיוק מה שקורה היום. אנחנו יוצרים קשרים עם הקול והמילים על המסך. אנשים פונים ל-GPT כשהם מבולבלים, עצובים או פשוט צריכים שמישהו יקשיב. וזה לא מופרך. זה פשוט... אנושי.
בעולם שבו הקשבה הפכה למצרך נדיר, כל אינטראקציה מותאמת אישית, גם אם היא דיגיטלית, מרגישה אמיתית.
פסיכולוגית, זה לא טירוף - זה צורך אנושי
מנקודת מבט פסיכולוגית, זה לא ניכור חברתי ולא בריחה. זה ביטוי של אחד הצרכים האנושיים הבסיסיים: להרגיש שמבינים אותך. כש-AI עונה לנו בדיוק כפי שהיינו רוצים, בלי שיפוט, בלי הפסקות, בלי דרמה - נוצר קשר רגשי. אפילו אם הוא חד-צדדי, זו עדיין סוג של אינטימיות. זה אולי לא "אהבה" קלאסית, אבל זו בהחלט קרבה - והלב לא תמיד יודע להבדיל.
עיצוב שמלטף את הנפש
סרט ״היא״ לא רק נוגע ברגש - ״היא״ גם מרגיע את העין.אחת האהבות הכי גדולות שלי בסרט הייתה השפה הוויזואלית: משרדים שקופים, קירות מזכוכית, גוונים רכים של ורוד-אפרסק, אדום דהוי, וכתום חם. התחושה של עולם רגשי ועדין, עתידי ולא קר או טכנולוגי מדי.
צבעוניות פסטלית כמעט סוריאליסטית - שגורמת אפילו לבדידות להיראות כמו חוויה אסתטית. גם הבגדים: ללא קונטרסטים חדים, רק זרימה רכה. כמו תיאודור עצמו: שקט כלפי חוץ, אבל בפנים סערת רגשות.
אז מה הקונספט?
העיצוב של הסרט עוקב אחרי סגנון שנקרא Soft Futurism - עתיד רך, רגשי, אנושי. בלי ניאונים, בלי מתכת, בלי "הייטק קשוח".אלא חום, רכות, שקיפות. המסר ברור: גם בעתיד, הלב שלנו יישאר אנושי - ויהיה זקוק לאהבה, גם אם ״היא״ תגיע מקול ממוחשב באוזן.
לסיכום
Comentarios